למות אל כאב
ולהיוולד לאהבה
למות לאהבה ולהיעלם
למות לאינסוף ולהיוולד מחדש
אחד הדברים שאנו כמהים אליו יותר מכל הוא מפגש אמיתי. מפגש בין שתי נשמות. מפגש המביא לאינטימיות-קירבה. אחוות לב בין חברים, קירבה בין הורים לילדיהם, אינטימיות רגשית בין בני זוג.
מפתח לכל אלו הוא שיתוף המקומות בתוכנו שאנו שופטים כפגיעים, ושעלולים "לחשוף" את האנושיות והכאב שבנו.
דווקא איפה שנעז לפתוח ולשתף תיווצר קרקע פוריה לקירבה, והדרך לכך היא קודם כל יצירת אינטימיות בתוכנו, ובין חלקינו השונים.
אושר בחיים נמדד במידת האינטימיות שנסכים להביא אל הקשרים השונים במפגשים המקודשים שיבואו במסע חיינו.
לפני 9 שנים חוויתי את אחת הפרידות הכי משמעותיות בחיי!
הייתי בקשר שחשבתי שאיתו אני ממשיך עד לסוף הגלגול הזה. גרנו ביחד 3 שנים, כבר דיברנו על ילדים ואז פתאום זה נגמר. טראומטי ומפתיע. היום כשאני מסתכל על כך אני רואה איך לא יכולתי אז להביע את רגשותיי בפניה
ולא רק ברגע הפרידה, אלא לאורך כל הקשר. איך הסתרתי דברים שעלולים לפגום באיזשהו סטטוס קוו קפוא שהיה באוויר כדי שאף אחד מהצדדים לא ייפגש עם כאביו שלו.
3 שנים ולא רבנו פעם אחת !
אני הייתי בטוח שאנחנו חצי מוארים ובזוגיות מושלמת. וואוו, וואו איזה בליינד ספוט היה לי שם. נקודה שחורה מול עיניי שלא ראיתי כלל. בתקופה ההיא עוד לא ידעתי שבחירה בחשיבה חיובית היא אמיתית רק כשכל החלקים שבתוכי משתפים פעולה עם הראש, קרי – הלב, הבטן והביצים, ובזכות כך שכל כך, אבל כל כך כאב לי והאגו שלי היה כל כך פגוע, לא יכולתי לברוח מהכאב בסיסמאות ניו אייג'יות או בכוונות חיוביות.
לא נותרה לי ברירה אלא להיפגש עם הכאב עצמו. עירום, ללא טכניקות ושיטות. פשוט להסכים להיפגש עם הסכין שבלב והאגרוף שבבטן ולנשום לתוכם. לתת להם לקחת אותי, לערבל אותי, לכווץ אותי… עד שמשהו חדש מבפנים הגיע. הקשבה, קירבה, חיבוק פנימי.
זה היה תהליך שלקח אותי באופן טוטאלי לחיבור בין גוף הרגש לגוף המי-ני שלי, ושינה באופן טוטאלי את כל ההתייחסות שלי לעצמי, לנשים, ולמפגש עם כאב רגשי.
משתף אתכם ברגע מיוחד מתוכו שקרה תחת עצת חרובה עתיקה ביום כיפור, לפני 4 שנים. עוד גל מהזיכרון של מערכת היחסים עלה. לקחתי את ההזדמנות להיפגש מבפנים עם מה שמעבר לסיפור. נשמתי והתחברתי עמוק לתוכי. מקשיב לרגשות לתחושות ולדימויים שעולים. סומך על האינטואיציה שלי ונותן לה להובילני. עוצם את עיניי ועולה אל מולי דמות נשית עוצמתית ביותר. מעין אמזונה.
היא מעלי, דורכת עלי, אני עפר ואפר לרגליה… מרגיש השפלה תהומית. הדבר הראשון שעולה בי כתוצאה מהמראה הזה הוא חווית זעם אדיר. בא לי להרוג אותה, לנקום בה על תחושת ההשפלה שהיא מסבה לי.
מכאן קופצות לי חוויות מהעבר הקשורות במערכות יחסים כואבות. גם כאן עולה זעם אדיר שהולך וגובר… בא לי להחריב את כל המין הנשי על הפלנטה. במקום להתמסר לסיפור בראש אם הדבר נכון או לא, אני נותן לחוויה הזו מקום בתוכי. ההתמסרות וההקשבה מביאות אותי שוב לסיטואציה מול האשה העוצמתית בדמות האמזונה.
רק הפעם אני מסכים פשוט להרפות לתוך הסיטואציה… השפלה, ביטול, אפסות… עצב מתגלה מתחת… מה עשינו בני האדם במהלך ההיסטוריה, שגרמנו לכזה נתק ואף למלחמה בין המינים? איני נלחם עוד, אני כואב. ברגע קסום אני מאפשר לה לראות את כאבי. כאילו משהו שהסתרתי עד כה מקבל מקום להיראות. משהו מפתיע קורה. התמונה מתחלפת, כאילו למקום אחר ולזמן אחר.
עתה אנו ניצבים אחד מול השנייה בגובה העיניים. היא אומרת לי: "אני צריכה שתהיה חזק בשבילי". לרגע קטנטן אני מתמלא גאווה שמתחלפת בשניות לפחד עצום. איך אוכל להבטיח לה שתמיד אוכל להיות חזק בשבילה?
תחושות כישלון גדול ואשמה מגיעות ועימן שוב זעם מול המין הנשי, שמבקש בקשות שאי אפשר לעמוד בהן. אני כבר מיומן בלפגוש זעם ומכיר את התחושה של הטראנספורמציה במפגש עמו. בלי סטופר אני מרפה שוב לתוכו, ומגיע אל הסוד שמתחת.
תחושת נטישה על כך שלא עמדתי במשימה. שיפוט עצמי על כך שאני חלש. הרגש הנסתר – "חוסר ערך", נגלה. אני נושם עמוק ונפגש עימו בהקשבה עמוקה ונוכחות מלאה, מאפשר לכל תא ותא מתאי גופי להעלות את זיכרון כל חוויות חוסר ערך שאי פעם הרגשתי, ובפרט מול המין הנשי. איני מתנגד, או מנסה להסביר את רגשותיי. פשוט מסכים להרגיש מה עולה מתוך הבקשה: "תהיה חזק בשבילי". שוב קסם… משהו השתנה ברגע שאני מסכים לתת לעצמי להיראות.
זמן אחר מקום אחר… אנו ניצבים אחת מול השניה. הפעם קרובים יותר. מסתכלים בעיניים. משהו נעים יותר במפגש כעת. עתה היא אומרת לי: "אני מזמינה אותך להיות נוכח יחד איתי". זה מרגש אותי. ההזמנה משנה משהו בתוכי ואני רוצה ללכת על זה. להיות חזק זה משהו שאני לא יכול להבטיח ומן הסתם גם לא צריך. חלק מהריפוי העמוק בין המינים, הוא ההזמנה לשחרר את המשחק של צד אחד חזק מול צד אחד חלש. של קורבן ומציל.
להיות בנוכחות בתוך קשר, בתוך מפגש, לזה אני אומר כן. נוכחות היא העוצמה אמיתית. תחושת קירבה וחמימות בלב מגיעה. משהו חדש נפתח, משהו ישן השתחרר.
הבוקר נזכרתי במשפט של קהילת תמרה בפורטוגל החוקרת שלום בעולם דרך יחסים בין המינים. סיגננתי אותו במילותיי שלי:
"כדי להשכין שלום עלי אדמות עלינו להתחיל בלהשכין שלום בין המינים.
כדי להשכין שלום בין המינים עלינו להשכין שלום קודם כל בתוך המינים.
השלום הגדול שלנו, בני האדם, בינינו ועם הטבע קורה כשהמין האנושי מתחיל ממפגש אנושי עם המ-ין"
הסשן הזה היה עוד ציון דרך בתהליך אותו אני מלמד כיום של ריפוי והעצמה אישית. הרבה מים עברו בנהר מאז. למדתי שוב ושוב כיצד מפגש באופן אותנטי עם כאב מאפשר לריפוי אמיתי ועמוק לנבוע, לדלתות חדשות להיפתח ולנביעה של אהבה לתפוס מקום ולהתמיר את הכאב.
