fbpx

שיתוף אישי והזמנה

//שיתוף אישי והזמנה

שיתוף אישי והזמנה

גדלתי בקיבוץ לוחמי הגיטאות כשמו כן הוא.
דור שני לניצולי שואה
בילדות ראיתי את התנהלות הדור של סבי וסבתי
ולימים הבנתי שלא רק לוחמים גיבורים היו שם.
מתחת לפני השטח הסתתרה אימה ופחד מוות מהחיים.
אנשים עם סיפורי חיים כמעט לא מהעולם הזה
ניסים, תושייה, תעצומות נפש, יד הגורל
שבאו יד ביד עם אובדן, אובדן זהות, ופחדים כל כך רלוונטיים
שנראה שלא יהיה להם פתרון בגלגול הזה.
סיפורים שסטיבן שפילברג יכול לעשות
על כל אחד מהם סרט הוליוודי לאוסקר.
.
כילד חייתי בתוך המציאות הזו, אך לא הייתי מודע לה
מציאות עם אנשים שלא מדברים על עברם.
ועם כאלו שכן מדברים על עברם, אך בגיל 7
אין יכולת להפנים (לא יודע אם בכלל) את מה ששמענו.
יש רק את גוף הרגש שקולט את כל הניואנסים
שמתחת לפני השטח וסופג כמו ספוג בשקט
את החוויות של הפחד, האימה והאשמה על אובדן
כמו להשאיר מאחור בני משפחה ולברוח על מנת להינצל
בידיעה שכנראה לא יראו אותם עוד.
.
אפשר להגיד שבמובן מסוים כאן התחיל תהליך הלימוד שלי
על ריפוי רגשי המשלב עבודת עומק עם הגוף והנפש.
היום אני מבין שגם מבלי לגדול להורים או סבים וסבתות ניצולי שואה,
מעצם היותנו כאן, כולנו מחוברים בקווים של אור
ומהווים רקמה אנושית חייה המחזיקה בתת מודע הקולקטיבי
גם את הזיכרונות הללו.
.
כילד מאוד רגיש שספג לתוכו הרים של אשמה ופחד מוות
אני מבין כיום תוך כדי שאני מגלה פיסות מהעבר המשפחתי/קולקטיבי
שחיות בי, עד כמה פעלתי מתוך חוויות לא מעובדות בעליל אלו.
וכי כיום יש לי כלים להיפגש עם מה שחי ומפעיל אותי מהעבר, ולרפא אותו.
לא רק מהעבר של השואה! כל סוג של עבר.
כל סוג של עבר שקשור אל כל אחד ואחת מאיתנו באופן אישי
ועובר עם הגנטיקה הרגשית מדור לדור,
כשהוא מחכה למפגש עם מה שאז לא היה בשל למפגש,
הזדמנות ודלת לריפוי בן דורי ולהתחולל.
.
אני זוכר באחד הסשנים שעברתי,
יכולתי לחוש עצב שהוא כמו תהום ללא תחתית.
חור שחור ! פחד מוות להיכנס אליו !
הבנתי שזה מה שיושב בי דורות,
מי יודע אולי עוד מתקופת בית ראשון
ושמבקש להשתחרר מתוך גופי.
נשמתי בנוכחות עם התחושה הזו.
בשלב מסוים זה הרגיש כמו צלילה לתוכה ונכחתי בה,
התמזגתי איתה. בכלים של ההקשבה חשתי
איך הבור הופך אט אט לרחם, ופתאום הבנתי מתוכי
כי אין באמת צורך לשחרר אשמה ולרפא את הפחד.
עצם המפגש עמם הוא זה שיוצר ריפוי,
וההכלה של הפחד הופכת לחוויה של משהו שמחבק אותי.
והוא עתיק חכם, כאילו כבר מת ונולד כל כך הרבה פעמים
עד שכבר אינו מפחד מגלגל הסופים וההתחלות.
.
בינואר נקיים את הריטריט להתעורר לכוח החיים. מסע של חיבור לגוף ולרגשות ועבודה עם אנרגית החיים שבנו הקשורה למ י נ י ו ת. מסע של מודעות ונוכחות המזמין אותנו לחבק ולבחור בנו באופן שלם ועמוק יותר.
ישנם עוד מספר מקומות ואם יש לכם הקריאה כיתבו לי בפרטי ואשלח לכם את כל הפרטים: orkoren@gmail.com
מוזמנים גם ללחוץ כאן למידע נוסף והרשמה
.
ואם הגעתם עד כאן, עוד משהו קטן..
סבא שלי לא היה אדם שבוכה.
בשנותיו האחרונות הברז של הדמעות החל להיפתח אצלו,
ועבורי זה קסם כמעט בגדר נס.
אני זוכר שבאתי לבקרו לאחר שספר ההקשבה הקוונטית שכתבתי
יצא לאור, לאחר שהבאתי לו עותק בהתרגשות ובחשש.
לאחר כמה שבועות כשבאתי לביקור נוסף,
הוא סיפר לי שגמר לקרוא את הספר, ואפילו חזר וקרא אותו פעם שניה.
וכששאלתי איך היה לו, הוא פרץ בבכי וסיפר שהיה לו מאוד מרגש.
הספר מסתיים בכמה סיפורי ריפוי מלאי לב והשראה בין הזמנים והדורות.
לא שאלתי אותו, אך יש לי תחושה שהדבר נגע בו באופן כזה
שאיפשר שם עוד פיסה של ריפוי ועיבוד של העבר,
ועבורי זו הייתה מתנה אדירה שקיבלתי.
לא תיארתי לעצמי שהספר שאכתוב יגע ככה בסבא שלי
ובאופן כזה יפתח שער גם לריפוי בין דורי עבור כולנו
.
תודה שקראתם.
תודה לנופר אבן אור על התמונה הנפלאה, ותודה על החיים

* המעוניינים כיתבו לי ואשלח לכם לינק לספר: orkoren@gmail.com
באהבה אור

על ידי אור קורן| 2020-12-28T17:32:39+02:00 27/12/2020|