אני ההבטחה!

בלי הבטחות בדרך לארץ המובטחת
או
אני ההבטחה!
.
זאת יוליה ואיתה יצאתי למסע אמיץ של לב, בלי הבטחות.
האמת שיש הבטחה, כתבתי אותה בסוף הפוסט..
.
מה שאני משתף כאן זה התמצית שנמצאת מאחורי הבחירה לבחור בי, בקשר, בנו, בחיים, בתוך תקופה היסטורית וגם היסטרית, בה יש בקרים שאני מתעורר והילד בתוכי שואל במבט מודאג:
"לאן הולכים? יהיה טוב בסוף? יהיה לזה סוף?"
כמו רוצה לקבל ממני איזו הבטחה שיהיה אפשר להתנחם בה ולו לכמה רגעים.
.
המסע האישי בחיי הפרטיים מתגלה כמקור השראה למסעות ולסמינרים שאני מעביר.
אני מלמד רק מה שאני חי באותנטיות וגדל דרכו.
בעוד כמה חודשים עומדת לצאת עמי קבוצת אנשים למסע כזה שדורש את כל כולנו. ובדיוק כמו בקשר האישי, הדורש את כל כולי, אני מבין שמסע הוא בעל ערך כאשר הוא מעניק כלים פרקטיים וחוויה של חיבור בתוך הלא נודע שאנו חיים כרגע.
עבורי דרוש אומץ כל פעם מחדש לבחור לרקוד עם הלא נודע כשאני בא לתהליכים בחיי וחושף את המקומות הכי אינטימיים ופגיעים שבי בגוף, בלב ובמ'ניות מבלי להחביאם. וזה נכון כאמור גם בקשר האישי וגם בהנחייה ובהובלת סמינרים.
לקח לי זמן עד שהבשלתי להגיד לזה 'כן'.
אני מברך על כך, כי זה מהדברים הכי עוצמתיים וטרנספורמטיביים שקרו לי בחיים ! ההבנה שאני ישות רב ממדית. מ'נית, רגשית, רוחנית.. וההסכמה לחיות אותי (וגם איתי) במלואי ולהביא אותי אל החיים ואל הקשר עם כל חלקיי.
.
בסמינרים בכל פעם לפני יציאה למסע, מגיע רגע של תכלס. רגע שבו עלי לשתף מה התועלת ומה ירוויחו מי שיבואו למסעות (כמו שמלמדים בעידן השיווק האינטרנטי).
לספר מה מקבלים? ואיך מגיעים לארץ המובטחת?
כמו תלמיד טוב עשיתי את שיעורי הבית גם הפעם, אבל מצאתי שיש בי עוד קול, והקול הזה הגיעה מתוך התהליך המרגש בקשר עם יוליה, והוא שינה לי משהו מבפנים. משהו שהעמיק את חווית החופש בתוכי ושאני רוצה לשתף אתכןם גם.
והוא יכול להיות רלוונטי בין אם תקחו את זה למערכות היחסים האישיות בחייכם, בין אם אתם תלמידים שבוחרים לבוא לתוכנית לימודים, ובין אם אתם מנחים שמובילים אנשים בתהליכים של התפתחות.
.
"בכל דבר בחיים בעומק של הדברים אין הבטחה,
מלבד זה שאת/ה הולכ/ת לפגוש את עצמך!".
ההזמנה הכנה והאמתית היא:
"לבוא, לא בגלל שישנה הבטחה!
אלא לבוא, כי ישנה קריאה למפגש של משהו עמוק מבפנים!"
.
מי יודע, אולי בגלל זה בחרנו להיוולד לחיים האלו. לא כי הבטיחו לנו שיהיה קל ונעים או שיהיה מוצלח ובטוח.. אלא כי הייתה לנו סקרנות נשמתית למפגשים ולחוויות.
ככל שאני מוותר על ההבטחה אני נפתח לקבל הרבה יותר ממה שיש לחיים להציע לי !
הארץ המובטחת הופכת מיעד לתהליך המרתק עצמו, גם בזמנים מאתגרים כמו אלו. זה המקום בו צירופי המקרים והחוויה של חיבור למשהו גדול ממני מתחילים לקרות.
.
אני זוכר שגיליתי לפני 20 שנה (כשהתחלתי את תהליך הריפוי מהפוסט טראומה שעברתי בהיתקלות בלבנון ב1997) כי מפגש אמיתי עובר פעמים רבות דרך כאב ומוגלה בדרך לריפוי ושינוי.
זה לא מאוד סקסי ומוכר. ובהתחלה היו לי המון התנגדויות כיוון שלא ראיתי את ההבטחה בסופו של התהליך.
אבל כשהסכמתי להתמסר לכך קיבלתי מפתח אמתי לחופש. כי התהליך הזה שיחרר אותי מהפחד לפגוש את הפחדים שלי. כשאנחנו פחות פוחדים לפגוש את הפחדים שלנו, אומץ אמתי מתגלה ונובע מתוכנו.
.
כעת בעידן הקורונה ההזדמנות הזו עולה חיה ובועטת עבור כולנו.
יש לנו כאן ההזדמנות לבוא ולהתמסר לתהליכים הללו הנוגעים ביסודות העמוקים של הגוף נפש שלנו, לא כי יש הבטחה בסוף התהליך, אלא כי יש כאן הזדמנות למפגש עם עוד רבדים בתוכנו. ומיפגש הוא פתח לריפוי וחיבור למקומות אשר נמצאים במ'ניות, ברגשות, בתחושות הגוף ובזיכרונות שאגורים בהם, כמו גם באפשרות ללמוד כיצד לפגוש תחושות אלו מחדש באופן נוכח ומחובר שפותח עבורנו אפשרויות שטרם הכרנו בתוכנו. אפשרויות שנוגעות ישירות בכוח החיים שלנו.
.
מה שמנחה את התהליכים הללו הן השאלות:
איך נפגשים מחדש בקדושה עם מקומות שהופרדו מהרוח, מהלב והרגשות שלנו במשך דורות?
.
מה הדרך/דרכים המתאימות עבורי ליצור את החיבורים הללו?
.
איך ליצור מפגשים שמביאים את הצל שלי האישי והקולקטיבי לאור כדי שאוכל באמת להיות קורן וחופשי !
.
איך ואיפה לקבל עזרה ואיך לעשות את זה יחד?
.
ועוד תובנה אחת חשובה שגיליתי מתוכי ואולי תדבר גם אליכןם?
עבודה של ריפוי ומודעות זו עבודה שדורשת התמסרות ולא כולם מוכנים אליה.
האמת היא שברמה הלא מודעת
הזמן הזה דרוש כדי להסכים לפגוש גם את הצד השני של הפגיעות,
שהוא העוצמה ששוכנת בנו עם האנרגיה הזו.
כי העוצמה הזו מפחידה לא פחות מהמפגש עם הכאב שמתחת למגננות,
וכיום אנחנו למעשה כילדים שלומדים איך לעבוד עמה
בחיבור מחודש יחד עם הבקשה הראשונית שלנו לבית, לאהבה ולשייכות.
.
המתנה של כל אחד ואחת מאיתנו היא האופן בו אנו מעבירים ומשדרים את הדרך שלנו לעולם. ישנה אימרה שיבטית עתיקה שאומרת ש"תפילה היא משהו שיש ללכת אותו".
אז כיצד אנחנו רוצים ללכת את התפילה שלנו בעולם?
עד כמה אנו מסכימים לאי ידיעה להיות בת לוויה ולאפשר לה לגלות לנו עם מה ניפגש בדרך אותה אנו יוצרים?
עד כמה נסכים להתמסר למסתורין של החיים באמונה שתראה לנו כל פעם את הצעד הבא במסע שנעבור באישי ובביחד?
.
תודה שקראתם. גמר חתימה טובה. אשמח לשמוע מה מדבר אליכם?
מוזמנים באהבה לשתף חברים ❤
.
ועוד קטן אחרון..
הבטחה משותפת שבאה מהקשר האישי. אחד לשניה.
אולי אפילו שאין הבטחות, אנחנו בעצם כן מבטיחים משהו.
מבטיחים אותנו ! נוכחים מעניקים את כל כולנו. את הלב, הכלים, התמיכה, ההכלה והאהבה לכל אורך הדרך במסע המופלא הזה בו אנחנו בוראים ויוצרים את עצמנו בגירסה המעודכנת, החיה והערה ביותר שלנו.
ממריאים ביחד וצוללים למעמקינו המרהיבים.
ההבטחה שאי אפשר באמת להבטיח לסוף טוב מותמרת בבחירה להתמסרות לאהבה.
גמר חתימה טובה .
אנחנו הארץ המובטחת .
אוהב אור