הי יקרים חזרתי מחודש מאוד עוצמתי באחד האיים היפים ביוון.
אחרי חודשים בהם אני מלמד ומנחה, הייתה ההזדמנות בשעה טובה להיות בצד השני. תלמיד לומד. עברתי מסעות עמוקים בסמינרים העוסקים בשמאניזם מודעות ומיניות.
משתף אתכם באהבה באחת החוויות המהותיות שעברתי שם.
בסוף השיתוף ישנם הפרטים לפעילויות בארץ ובחו"ל
להיות הר
מסע עם וואצ’ומה
מקדיש את הטקסט הזה כתפילה לחיבור
~תפילה של 24 שעות. יצא הרבה מילים 😉 ~
בינינו בני האדם ובין אדם לטבע העמוק בו ומחוצה לו.
.
“כשאתה צריך הכוונה ולא יודע, קודם כל לך שאל את אישתך.
אם עדיין לא קיבלת מענה, שאל את הילדים.
אם עדיין אתה באי בהירות שאל את דור הסבים והסבתות.
אם השאלה עוד בוערת בך, קרא לאנססטרס-האבות והאימהות הקדמוניות מהן קו החיים שלך הגיע.
אם גם כאן אתה מרגיש שטרם קיבלת מענה לך לטבע התחבר לאלמנטים ולרוחות, קרא לחיות הטוטאם ולהדרכה שלך.
אם עדיין אתה בשאלה, עכשיו ורק עכשיו לך פגוש את הוואצ’מה. או סבא כפי שהוא מכונה בפי הילידים.”
נינה קונטור
.
פגשתי את נינה קונטור – אש הקונדור בפרואנית, במהלך סמינר מרתק העוסק בשמאניזם ומיניות של אוהד אזרחי ודון שרי על אי ביוון. אוהד הזמין את קונטור ובת זוגו יקומארו המגיעים עם ידע עתיק מהרי ההנדים בפרו לקחת חלק במסע הזה. צנועים, פשוטים, מלאי לב ונוכחות. בכפר בו גדלו החניכה המינית הייתה חלק מתהליך ההתבגרות והלימוד בו עברו הילדים מילדות לנערות ולבגרות. והם מספרים לנו על הטקסים הללו שעם השנים נעלמו מרוב המסורות השמאניות בהרי ההנדים בהשפעת הנצרות במאות השנים האחרונות. אנחנו גומעים בעניין רב ובסקרנות שיתופים על אורך חיים שבטי ישר מהמקורות.
בלב הסימנר הם מזמינים אותנו לטקס וואצ’ומה-שאולי חלק מכירים כמפגש עם “סבא” במעבה היער. מסע בו שותים עיסה ירוקה שנראית כמו שייק הבוקר שלי 🙂 המופקת מקקטוס ופותחת את הגופים האנרגטיים שלנו לתקשורת וחיבור עם כל שסביבנו, הלב שלנו ומה שמבקש בו מפגש ונוכחות, חברינו למסע הספציפי והמתנות שיש לנו להציע אחת לשני, אנשים בחיינו, הטבע שסביבנו וכל ממלכת החיים הנראית והבלתי נראית המצויה בו.
קונטור מספר שיש אנשים בכפר שלהם שיעברו חיים שלמים בלי לקחת פעם אחת וואצ’ומה כיוון שהם עובדים עם ההדרכה שלהם באופנים נוספים.
זה מדבר אלי כי כך חוויתי את עצמי. מעולם לא התנסיתי בטקס זה עד כה ולא הייתה לי קריאה לכך. אך כשהם הציעו לערוך את הטקס באי, ישר עברה בי צמרמורת וכל תא בגופי אמר כן!
בהתמסרות מלאה הבנתי שיש לי כאן הזמנה והזדמנות לעבור חניכה בשער עתיק. כשטסתי לכאן, לא ידעתי שבין היתר אני בא לקבל את חניכתו של סבא לראשונה.
צמתי רק עם שתייה מהלילה שלפני ואת הטקס עשינו למחרת בבוקר. זה בא לי ממש בטוב לעבור מסע באור יום.
מעניין שלפני 3 שנים בפעם היחידה שעשיתי טקס סבתא עם איאואסקה במעבה הג’ונגל בברזיל הוא גם היה טקס יום.
.
לא באתי לטקס עם שאלה. באתי עם תפילה תפילה למפגש ולחיבור.
התפילה של קונטור ויקומארו מורידה לי דמעות של התרגשות, נוגעת בנימי ליבי. תוך כדי שירה וניגון בכלים שונים הם מביאים את מה שארצנו כל כך זקוקה לו כעת. אני מקדיש את השיתוף הזה כתפילה לכל מי שפתוחים לקבלה במודע ובתת המודע, כאן, בארץ ובכל מקום:
.
“תפילה לחיבור. חיבור עמוק בין אדם לעצמו ולליבו. בין חלקים שונים בתוכינו כמראה לקולות ושוני חיצוני בין בני האדם. חיבור בין האנשים, בין עולמות ובין אדם לטבע שכן בטבע ישנה הרמוניה, הגוף שלנו והנשמה שבתוכו הם גם טבע וגם בם מצויה אותה הרמוניה והידע ללכת אותה. הוואצ’ומה, כמו סבא חכם וטוב שכעת מעביר בחיבוק את הידע שלו, פותחת שער לכך ומזמינה אותנו למסע-מפגש בחיבור עמוק לטבע הפנימי שבנו המחובר ללב כל הדברים ומשותף בהאהבה שבו לכול. אמן וכל אדם עם פה ופי טבעת יחווה ויחיה בחייו מתוך חיבור פנימי זה <3 .
.
וואצ'ומה: צ'ומה זה ראש, כך אמרו, וואצ'ומה זה לארוג את הראש (התודעה) לכל מה שקיים.
.
הטקס התחיל בבוקר ורשמית הסתיים לקראת 21 כשהחשיך, שתינו 4 כוסות במהלכו, השפעת הוו’אצומה הגיעה אלי לאט, אך נשארה חזקה בתוכי עוד 3 ימים. תכלס כשהחושך ירד המסע שלי רק התחיל. הרגשתי מאוד מקורקע ונינוח. חוויה שאני הר. קונטור הזמין אותי להיות “רוח ההר” או “אפו” בשפת שבטו מההנדים.
לבי נפתח לרווחה. ישבתי נוכח ושקט מאוד מתענג על חוויית היותי.
איך אצליח להעביר כאן במילים איזה עונג עילאי זה התחושה של “פשוט להיות”.
לא צריך להיות משהו או מישהו. לא משנה מה אני יודע ומה השגתי בחיי. התחושה היא שנזכרתי שכבר הגעתי! הגעתי הביתה. אני כאן!
אין לאן ללכת ואין מה לעשות. רק לאפשר לנוכחות הקורנת שלי לקרון מעצמה בכך שאני מרפה, מקשיב, מרגיש, נושם, יוצר מגע או תקשורת מחוצה לי רק אם התנועה מגיעה מתוכי והכל מתוך כך שאני הר.
.
להיות הר.
כיוון שאני מלמד הרבה בחו”ל יוצא לי הרבה להתעסק עם החיבור שלי לאדמה ולשורשים שלי. הרבה פעמים אני מרגיש כמו עץ עם שורשים באוויר ואני שואל עצמי “מה אוכל לעשות על מנת לשים שורשי בקרקע?”
כאן באותו מרחב קסום עם סבא לפתע אני פוגש אפשרות חדשה. “להיות הר”. להיות הר בכל מקום בו אני נמצא.
.
תחושה מאוד יציבה עולה בגופי. כבדות נעימה והתרחבות. כמו קרן אור שיורדת מהשמיים וככל שהיא מתקרבת לאדמה היא מתרחבת ומתגשמת(נהיית גשמית-חומר) עד למיזוג וחיבור עם האדמה עצמה.
אני חווה בליבה של הווייתי את פאצ’ה מאמא. פתאום אני מבין מה שקונטור דיבר עליו לפני כמה ימים, שפאצ’ה מאמא זה יותר מאמא אדמה. זו האמא של הכל. האחדות שבכל.
וואצ’ומה חונכת אותי לחוויית האחדות שבכל.
אני יושב זמן ללא זמן ומפנים את המידע התחושתי חווייתי החדש הזה בתוכי.
מלא חיים. אני מרגיש את “סאוס” זה שם ההר למרגלותיו אנו נמצאים. מלא חיים. יש עליו המון עצים עתיקים, בעלי חיים, מקורות מים הנובעים מליבו. בריכות קסומות ומפלים. ברגעים אלו מתחילים בו חיים. ברגעים אלו חיים מסתיימים עליו. פרח פורח, עיזה מחרבנת, שפרירית תופסת מעופף קטנטן. עיט בשמיים ונחש שחור קטן זוחל על האדמה ונכנס לתוך זרם המים. הכל מחובר. אני לומד מסאוס על נוכחות המאפשרת להכל לקרות ולפעום חיים.
עולה בי כאב ועצב על אנשים ומקומות בעולם שהחוויה הזו נסתרת מליבם. דמעות זורמות.
אני כותב במחברת ולמחרת מוצא את המשפט הזה:
“בקשה עמוקה לחיבור
כה פגיעה, כה תמה, כה חשופה, כה ערה, כה זועקת, כה פשוטה.
הנה הנה הנה הנה הנה נהנה נהנה נהנהנהנהנה”.
אם האגו הקטן שלי רוצה להרגיש שהוא קיים והרבה פעמים אני מאמין שאני צריך להילחם על כך. כאן משהו משתנה. אני מרגיש שאני הקיום עצמו, הפחד מחוסר משמעות, מלהיעלם או מלא להיות קיים שהגיע מחוויות שונות בילדות או מהדורות לפני משתנה וכמו מחליף תוכנה בדי.אנ.איי שמספרת סיפור חדש בתוכי.
.
~~~ להיות קיום ~~~
.
איך זה מרגיש להיות קיום.
מסתבר שלהיות הר זה להיות בית גידול שלם, זה להיות קיום. חממה אקולוגית מופלאה ובית למלא צורות חיים מממלכת המינרליים, הצומח, החי והאתרי.
.
גופי צמרמורות עדינות. אני בעונג. לבי פתוח, אני הודיה.
הטקס הרשמי מסתיים. החושך ירד. שותפיי למסע חוזרים למלון, אך אני נשאר. הולך בשקט ביער.
בוכה צוחק שר מאהבה מכאב מגעגוע ומזה שהגעתי הביתה.
היער מחבק אותי. ואני מרגיש בית. הכי בטוח מוכל ומוגן בתוכו.
.
מתפשט וצועד ערום לעבר בריכת המפל שבמעלה הנחל. חושך ואין ירח. מגשש, סומך על חושיי ורוח ההר שיובילוני בבטחה. אחרי זמן מה מגיע. טובל במים הקריייים. קררררר, אבל אני נהנה מהרעידות. הן כמו מוציאות ממני כל מיני רגשות ודברים עמוקים שישבו בליבה שלי אי אילו דורות.
סשה שותפתי האהובה שהייתה עמי לאורך המסע הזה במהלך היום חוזרת ליער באופן מסתורי ופוגשת אותי. איזו שמחה. לפגוש אחות ולחלוק עמה חוויה שמעבר למילים.
היא לוחשת לי :
I’m the one inside of you that knows that we are one
מחובקים אנחנו במסע מופלא לתוך שעות הבוקר הראשונות עם הספיריטס של היער המים הסלעים והעצים.
.
להיות הר זה להסכים להרגיש אחדות. כלומר להסכים להרגיש. להרגיש שכל החיים קיימים בי. על ההר הזה חיים מתחילים, על ההר הזה חיים מסתיימים. אין נפרדות. כאב של אחד הוא כאב של כולם ועונג של אחד הוא עונג של כולם.
כאן בעומק הלילה באמצע היער, סבא מספר לי שהריפוי הוא לא במענה או במציאת פתרון. הוא בהסכמה להכיר בכך שאנו יצורים אנושיים ורגישים, וזקוקים כמו תינוקות לתמיכה ועזרה.
.
לימוד של הכלת דואליות.
אני עצמאי, גם לומד לקחת 100% אחריות על בחירותיי וחיי וגם מכיר במקום הנזקק שבי שצריך את תמיכת חבריי, חכמת השבט וההדרכה. באחריותי לקחת את בחירותיי ולבחור אם לפגוש אותן דרך מה שאני שופט ככישלון או הצלחה, טוב או רע, או לבחור לראות את החיים כמרחב ללימוד וצמיחה אינסופי. יש בהם אתגר ואף סכנות. אך הם ההזדמנות הטובה ביותר עבורי ללמידה כיוון שכל חוויה מאפשרת גדילה והתפתחות!
.
המטרה היא אתה! והדרך היא החוויות שתעבור!
איך תקטלג אותן זה תלוי בך. לכן התפתחות רוחנית היא קודם כל רכות וקבלה עצמית. כי ממילא כבר הגעת. המטרה היא "אתה"! והדרך היא "החוויות שלך".
.
קל יותר לכתוב מילים אלו כשבלב יש תחושה של חיבור עמוק. ברגעים אלו יש כימיה שונה המופרשת בדם שלנו ומאפשרת לנו להיפגש עם העולם דרך חוויה של קירבה..
ככה אני חושב לעצמי.
סבא מקשיב למחשבותיי ..
סבא לוקח אותי למרכז הלב שלי, היכן שיש חור שחור שלא יתמלא לעולם. זה החור השחור של הגלקסיה כולה הנמצא בליבך. הוא קדום לאור ולזמן. הריק הזה הוא גם מקור החיים. הכלום הזה שכולם מפחדים ממנו ומפתחים טקטיקות שלמות לאורך החיים כיצד להימנע ממנו, הוא למעשה התשובה והריפוי. מה שאתה בורח ממנו הוא בדיוק מה שמחכה לך בצד השני של חור התולעת על מנת שתתאחד עמו. שתחווה אותו בכל תא בגופך, שתדע אותו מהליבה.
קח את הלימוד הזה. הפנם אותו ושתף אותו על מנת לחיות חיים מלאים. יצירה מתוך הריק מתגלה כיצירה מתוך חיבור ללב וללב כל הדברים.
האחדות שבריק היא האהבה עצמה.
הפצעים שאתה והאנושות נושאים בלבכם עוטפים את הריק הזה.
חבקו את הפצע. אל תאמינו לסיפור אך הסכימו להרגיש את הכאב, כי זו הדרך לרפא אותו.
.
מתנת אור הבוקר
הלילה אט אט מתחלף בדימדומי בוקר.
אני עם סשה על סלע גדול. וזרימת המים לרגלינו.
משתחווה בתוכי ל”אפו”-רוח ההר. קולט שאני משתחווה בעצם לעצמי.
כוח לא מוסבר לוקח אותי על הברכיים ואני משתחווה לסשה ולרחם שלה שהוא מקור לחיים ומקור חיים, רגעים של שקט. משהו קורה בתוכי ואז אני מקבל מתנה. אני רואה דרכה את כל הדורות אחורה, כולם יצאו מרחם שהביא רחם לעולם. ממשיך לאחור עד שאני מגיע למקור גדול של אור.
קד בהודיה עמוקה בפני מקור כל המקורות של החיים.
רצון לשרת את החיים עולה מליבי.
גומל בליבי ושם כוונה לשרת את החיים הכל כך חד פעמיים וכל כך רב מימדיים כאן על הפלנטה כהר, כאור וכקיום האהבה עצמה הקורנת בנוכחות ליבי. .
אמן סלע !
מסע עם וואצ’ומה
מקדיש את הטקסט הזה כתפילה לחיבור
~תפילה של 24 שעות. יצא הרבה מילים 😉 ~
בינינו בני האדם ובין אדם לטבע העמוק בו ומחוצה לו.
.
“כשאתה צריך הכוונה ולא יודע, קודם כל לך שאל את אישתך.
אם עדיין לא קיבלת מענה, שאל את הילדים.
אם עדיין אתה באי בהירות שאל את דור הסבים והסבתות.
אם השאלה עוד בוערת בך, קרא לאנססטרס-האבות והאימהות הקדמוניות מהן קו החיים שלך הגיע.
אם גם כאן אתה מרגיש שטרם קיבלת מענה לך לטבע התחבר לאלמנטים ולרוחות, קרא לחיות הטוטאם ולהדרכה שלך.
אם עדיין אתה בשאלה, עכשיו ורק עכשיו לך פגוש את הוואצ’מה. או סבא כפי שהוא מכונה בפי הילידים.”
נינה קונטור
.
פגשתי את נינה קונטור – אש הקונדור בפרואנית, במהלך סמינר מרתק העוסק בשמאניזם ומיניות של אוהד אזרחי ודון שרי על אי ביוון. אוהד הזמין את קונטור ובת זוגו יקומארו המגיעים עם ידע עתיק מהרי ההנדים בפרו לקחת חלק במסע הזה. צנועים, פשוטים, מלאי לב ונוכחות. בכפר בו גדלו החניכה המינית הייתה חלק מתהליך ההתבגרות והלימוד בו עברו הילדים מילדות לנערות ולבגרות. והם מספרים לנו על הטקסים הללו שעם השנים נעלמו מרוב המסורות השמאניות בהרי ההנדים בהשפעת הנצרות במאות השנים האחרונות. אנחנו גומעים בעניין רב ובסקרנות שיתופים על אורך חיים שבטי ישר מהמקורות.
בלב הסימנר הם מזמינים אותנו לטקס וואצ’ומה-שאולי חלק מכירים כמפגש עם “סבא” במעבה היער. מסע בו שותים עיסה ירוקה שנראית כמו שייק הבוקר שלי 🙂 המופקת מקקטוס ופותחת את הגופים האנרגטיים שלנו לתקשורת וחיבור עם כל שסביבנו, הלב שלנו ומה שמבקש בו מפגש ונוכחות, חברינו למסע הספציפי והמתנות שיש לנו להציע אחת לשני, אנשים בחיינו, הטבע שסביבנו וכל ממלכת החיים הנראית והבלתי נראית המצויה בו.
קונטור מספר שיש אנשים בכפר שלהם שיעברו חיים שלמים בלי לקחת פעם אחת וואצ’ומה כיוון שהם עובדים עם ההדרכה שלהם באופנים נוספים.
זה מדבר אלי כי כך חוויתי את עצמי. מעולם לא התנסיתי בטקס זה עד כה ולא הייתה לי קריאה לכך. אך כשהם הציעו לערוך את הטקס באי, ישר עברה בי צמרמורת וכל תא בגופי אמר כן!
בהתמסרות מלאה הבנתי שיש לי כאן הזמנה והזדמנות לעבור חניכה בשער עתיק. כשטסתי לכאן, לא ידעתי שבין היתר אני בא לקבל את חניכתו של סבא לראשונה.
צמתי רק עם שתייה מהלילה שלפני ואת הטקס עשינו למחרת בבוקר. זה בא לי ממש בטוב לעבור מסע באור יום.
מעניין שלפני 3 שנים בפעם היחידה שעשיתי טקס סבתא עם איאואסקה במעבה הג’ונגל בברזיל הוא גם היה טקס יום.
.
לא באתי לטקס עם שאלה. באתי עם תפילה תפילה למפגש ולחיבור.
התפילה של קונטור ויקומארו מורידה לי דמעות של התרגשות, נוגעת בנימי ליבי. תוך כדי שירה וניגון בכלים שונים הם מביאים את מה שארצנו כל כך זקוקה לו כעת. אני מקדיש את השיתוף הזה כתפילה לכל מי שפתוחים לקבלה במודע ובתת המודע, כאן, בארץ ובכל מקום:
.
“תפילה לחיבור. חיבור עמוק בין אדם לעצמו ולליבו. בין חלקים שונים בתוכינו כמראה לקולות ושוני חיצוני בין בני האדם. חיבור בין האנשים, בין עולמות ובין אדם לטבע שכן בטבע ישנה הרמוניה, הגוף שלנו והנשמה שבתוכו הם גם טבע וגם בם מצויה אותה הרמוניה והידע ללכת אותה. הוואצ’ומה, כמו סבא חכם וטוב שכעת מעביר בחיבוק את הידע שלו, פותחת שער לכך ומזמינה אותנו למסע-מפגש בחיבור עמוק לטבע הפנימי שבנו המחובר ללב כל הדברים ומשותף בהאהבה שבו לכול. אמן וכל אדם עם פה ופי טבעת יחווה ויחיה בחייו מתוך חיבור פנימי זה <3 .
.
וואצ'ומה: צ'ומה זה ראש, כך אמרו, וואצ'ומה זה לארוג את הראש (התודעה) לכל מה שקיים.
.
הטקס התחיל בבוקר ורשמית הסתיים לקראת 21 כשהחשיך, שתינו 4 כוסות במהלכו, השפעת הוו’אצומה הגיעה אלי לאט, אך נשארה חזקה בתוכי עוד 3 ימים. תכלס כשהחושך ירד המסע שלי רק התחיל. הרגשתי מאוד מקורקע ונינוח. חוויה שאני הר. קונטור הזמין אותי להיות “רוח ההר” או “אפו” בשפת שבטו מההנדים.
לבי נפתח לרווחה. ישבתי נוכח ושקט מאוד מתענג על חוויית היותי.
איך אצליח להעביר כאן במילים איזה עונג עילאי זה התחושה של “פשוט להיות”.
לא צריך להיות משהו או מישהו. לא משנה מה אני יודע ומה השגתי בחיי. התחושה היא שנזכרתי שכבר הגעתי! הגעתי הביתה. אני כאן!
אין לאן ללכת ואין מה לעשות. רק לאפשר לנוכחות הקורנת שלי לקרון מעצמה בכך שאני מרפה, מקשיב, מרגיש, נושם, יוצר מגע או תקשורת מחוצה לי רק אם התנועה מגיעה מתוכי והכל מתוך כך שאני הר.
.
להיות הר.
כיוון שאני מלמד הרבה בחו”ל יוצא לי הרבה להתעסק עם החיבור שלי לאדמה ולשורשים שלי. הרבה פעמים אני מרגיש כמו עץ עם שורשים באוויר ואני שואל עצמי “מה אוכל לעשות על מנת לשים שורשי בקרקע?”
כאן באותו מרחב קסום עם סבא לפתע אני פוגש אפשרות חדשה. “להיות הר”. להיות הר בכל מקום בו אני נמצא.
.
תחושה מאוד יציבה עולה בגופי. כבדות נעימה והתרחבות. כמו קרן אור שיורדת מהשמיים וככל שהיא מתקרבת לאדמה היא מתרחבת ומתגשמת(נהיית גשמית-חומר) עד למיזוג וחיבור עם האדמה עצמה.
אני חווה בליבה של הווייתי את פאצ’ה מאמא. פתאום אני מבין מה שקונטור דיבר עליו לפני כמה ימים, שפאצ’ה מאמא זה יותר מאמא אדמה. זו האמא של הכל. האחדות שבכל.
וואצ’ומה חונכת אותי לחוויית האחדות שבכל.
אני יושב זמן ללא זמן ומפנים את המידע התחושתי חווייתי החדש הזה בתוכי.
מלא חיים. אני מרגיש את “סאוס” זה שם ההר למרגלותיו אנו נמצאים. מלא חיים. יש עליו המון עצים עתיקים, בעלי חיים, מקורות מים הנובעים מליבו. בריכות קסומות ומפלים. ברגעים אלו מתחילים בו חיים. ברגעים אלו חיים מסתיימים עליו. פרח פורח, עיזה מחרבנת, שפרירית תופסת מעופף קטנטן. עיט בשמיים ונחש שחור קטן זוחל על האדמה ונכנס לתוך זרם המים. הכל מחובר. אני לומד מסאוס על נוכחות המאפשרת להכל לקרות ולפעום חיים.
עולה בי כאב ועצב על אנשים ומקומות בעולם שהחוויה הזו נסתרת מליבם. דמעות זורמות.
אני כותב במחברת ולמחרת מוצא את המשפט הזה:
“בקשה עמוקה לחיבור
כה פגיעה, כה תמה, כה חשופה, כה ערה, כה זועקת, כה פשוטה.
הנה הנה הנה הנה הנה נהנה נהנה נהנהנהנהנה”.
אם האגו הקטן שלי רוצה להרגיש שהוא קיים והרבה פעמים אני מאמין שאני צריך להילחם על כך. כאן משהו משתנה. אני מרגיש שאני הקיום עצמו, הפחד מחוסר משמעות, מלהיעלם או מלא להיות קיים שהגיע מחוויות שונות בילדות או מהדורות לפני משתנה וכמו מחליף תוכנה בדי.אנ.איי שמספרת סיפור חדש בתוכי.
.
~~~ להיות קיום ~~~
.
איך זה מרגיש להיות קיום.
מסתבר שלהיות הר זה להיות בית גידול שלם, זה להיות קיום. חממה אקולוגית מופלאה ובית למלא צורות חיים מממלכת המינרליים, הצומח, החי והאתרי.
.
גופי צמרמורות עדינות. אני בעונג. לבי פתוח, אני הודיה.
הטקס הרשמי מסתיים. החושך ירד. שותפיי למסע חוזרים למלון, אך אני נשאר. הולך בשקט ביער.
בוכה צוחק שר מאהבה מכאב מגעגוע ומזה שהגעתי הביתה.
היער מחבק אותי. ואני מרגיש בית. הכי בטוח מוכל ומוגן בתוכו.
.
מתפשט וצועד ערום לעבר בריכת המפל שבמעלה הנחל. חושך ואין ירח. מגשש, סומך על חושיי ורוח ההר שיובילוני בבטחה. אחרי זמן מה מגיע. טובל במים הקריייים. קררררר, אבל אני נהנה מהרעידות. הן כמו מוציאות ממני כל מיני רגשות ודברים עמוקים שישבו בליבה שלי אי אילו דורות.
סשה שותפתי האהובה שהייתה עמי לאורך המסע הזה במהלך היום חוזרת ליער באופן מסתורי ופוגשת אותי. איזו שמחה. לפגוש אחות ולחלוק עמה חוויה שמעבר למילים.
היא לוחשת לי :
I’m the one inside of you that knows that we are one
מחובקים אנחנו במסע מופלא לתוך שעות הבוקר הראשונות עם הספיריטס של היער המים הסלעים והעצים.
.
להיות הר זה להסכים להרגיש אחדות. כלומר להסכים להרגיש. להרגיש שכל החיים קיימים בי. על ההר הזה חיים מתחילים, על ההר הזה חיים מסתיימים. אין נפרדות. כאב של אחד הוא כאב של כולם ועונג של אחד הוא עונג של כולם.
כאן בעומק הלילה באמצע היער, סבא מספר לי שהריפוי הוא לא במענה או במציאת פתרון. הוא בהסכמה להכיר בכך שאנו יצורים אנושיים ורגישים, וזקוקים כמו תינוקות לתמיכה ועזרה.
.
לימוד של הכלת דואליות.
אני עצמאי, גם לומד לקחת 100% אחריות על בחירותיי וחיי וגם מכיר במקום הנזקק שבי שצריך את תמיכת חבריי, חכמת השבט וההדרכה. באחריותי לקחת את בחירותיי ולבחור אם לפגוש אותן דרך מה שאני שופט ככישלון או הצלחה, טוב או רע, או לבחור לראות את החיים כמרחב ללימוד וצמיחה אינסופי. יש בהם אתגר ואף סכנות. אך הם ההזדמנות הטובה ביותר עבורי ללמידה כיוון שכל חוויה מאפשרת גדילה והתפתחות!
.
המטרה היא אתה! והדרך היא החוויות שתעבור!
איך תקטלג אותן זה תלוי בך. לכן התפתחות רוחנית היא קודם כל רכות וקבלה עצמית. כי ממילא כבר הגעת. המטרה היא "אתה"! והדרך היא "החוויות שלך".
.
קל יותר לכתוב מילים אלו כשבלב יש תחושה של חיבור עמוק. ברגעים אלו יש כימיה שונה המופרשת בדם שלנו ומאפשרת לנו להיפגש עם העולם דרך חוויה של קירבה..
ככה אני חושב לעצמי.
סבא מקשיב למחשבותיי ..
סבא לוקח אותי למרכז הלב שלי, היכן שיש חור שחור שלא יתמלא לעולם. זה החור השחור של הגלקסיה כולה הנמצא בליבך. הוא קדום לאור ולזמן. הריק הזה הוא גם מקור החיים. הכלום הזה שכולם מפחדים ממנו ומפתחים טקטיקות שלמות לאורך החיים כיצד להימנע ממנו, הוא למעשה התשובה והריפוי. מה שאתה בורח ממנו הוא בדיוק מה שמחכה לך בצד השני של חור התולעת על מנת שתתאחד עמו. שתחווה אותו בכל תא בגופך, שתדע אותו מהליבה.
קח את הלימוד הזה. הפנם אותו ושתף אותו על מנת לחיות חיים מלאים. יצירה מתוך הריק מתגלה כיצירה מתוך חיבור ללב וללב כל הדברים.
האחדות שבריק היא האהבה עצמה.
הפצעים שאתה והאנושות נושאים בלבכם עוטפים את הריק הזה.
חבקו את הפצע. אל תאמינו לסיפור אך הסכימו להרגיש את הכאב, כי זו הדרך לרפא אותו.
.
מתנת אור הבוקר
הלילה אט אט מתחלף בדימדומי בוקר.
אני עם סשה על סלע גדול. וזרימת המים לרגלינו.
משתחווה בתוכי ל”אפו”-רוח ההר. קולט שאני משתחווה בעצם לעצמי.
כוח לא מוסבר לוקח אותי על הברכיים ואני משתחווה לסשה ולרחם שלה שהוא מקור לחיים ומקור חיים, רגעים של שקט. משהו קורה בתוכי ואז אני מקבל מתנה. אני רואה דרכה את כל הדורות אחורה, כולם יצאו מרחם שהביא רחם לעולם. ממשיך לאחור עד שאני מגיע למקור גדול של אור.
קד בהודיה עמוקה בפני מקור כל המקורות של החיים.
רצון לשרת את החיים עולה מליבי.
גומל בליבי ושם כוונה לשרת את החיים הכל כך חד פעמיים וכל כך רב מימדיים כאן על הפלנטה כהר, כאור וכקיום האהבה עצמה הקורנת בנוכחות ליבי. .
אמן סלע !
הגעתם עד כאן 🙂 מוזמנים לשתף את מי שפתוח לשמוע ולשתף איך הטקסט מהדהד ונוגע בכם <3
לפעילויות בארץ ובעולם הקליקו כאן
