נחש צפע

נחש צפע (שהגיע אחרי) שרב כבד.
פגשתי אותה מתה לצד הכביש לאחר ימי השרב הכבד שהיו כאן.
נזכרתי שהפעם האחרונה שהחיים נעצרו בצורה שמתקרבת למה שהיה כאן הייתה במלחמת המפרץ ב1991.
האזעקות שבאו עם קריאת נחש צפע בתחנה של הרדיו השקט
והודעת ההרגעה והיציאה מהחדרים האטומים עם המילים: "שרב כבד".
אין פעם שהריטריט האישי שלי
לא מתחיל כבר כמה שבועות לפני מועד הריטריט המתוכנן.
הפעם מהרגע שיצאתי עם הפרסום לריטריט הקרוב שבסוף יוני,
השלווה הפכה לים סוער.
כל החוויה של התמסרות מלאה לרגע,
לשקט וללא נודע שבאו בחסות הקורונה,
תנועה פנימית שממש אהבתי ובסתר ליבי הייתי גאה בעצמי על האופן בו אני מתמסר אליה בשלווה, בגרות והנאה, השתנתה לגמרי.
.
פתאום עצם העובדה שבחודשים האחרונים כמעט ולא הייתה לי הכנסה קפצה לי לראש כפחד מהעתיד.
תחושת ה'להיות חלק' ולהרגיש שייך השתנו בתחושות של תלישות וחוסר שייכות.
אור שמזמין לשחק את משחק החיים, גילה שהוא צריך רגע עזרה להיזכר איזה משחק בכלל הוא מזמין לשחק?
.
מצאתי עצמי מקנא בחברים שמעבירים סדנאות בזום
ועושים קורסים און ליין. כמעט ורצתי להכין גם סדנה אינטרנטית..
אבל ראיתי שזה בא ממקום של פחד ולפחות כרגע זה לא באמת מה שאני רוצה.
עם כל האימה שקפצה עלי, אני רוצה להיזכר בנשימה שלי ולהישאר קרוב לעצמי. לתת לפחד מקום, כי הוא היה שם עוד הרבה מלפני..
אולי אם אפגש איתו משורשו אגלה משהו חדש עליו או עלי?

וכך נפגשתי עם נחשת צפע שנדרסה בכניסה לישוב שלי והפכה לאחת המורות שלי במסע הנוכחי.
היא הייתה כמעט שלמה עם מכה בראש. אספתי אותה בזהירות רבה ולקחתי אותה אלי.
יחד עם יוליה חברת נשמה שמאנית שהתלוותה אלי עשינו טקס שמאני.

תוך כדי שאנו מתחברים למקומות שהחוויה עם הנחשה מפגישה איתם כמו – פחד מוות, גועל, משיכה-דחייה, פליאה, הערכה..
החלו להגיע שאלות שפושטות את עורנו תוך כדי שאנו פושטים בנוכחות ובשקט מדיטטיבי את עורה וחושפים את האור שמתחת לעור.


עצם ההקשבה להן הייתה כמו מפתח לשינוי וריפוי:
לאן אנחנו כמין האנושי הולכים?
מה הדרכים והפעולות הקטנות והיומיומיות שלנו
בתנועה הזו של ההתעוררות לבד וביחד?
(הנחש שמשיל את עורו ומתחדש..)
איפה הזרימה הטבעית של חדוות החיים והסקרנות שבתוכי נמצאות כרגע?
הקשבתי בלי לדעת..
.
נדרשתי לעשות בדק בית
הנחשה הגיעה והזכירה לי שכוח יכול לתת חיים וגם לקחת חיים.
כמו שמיניות היא כוח חיים והיא יכולה לחבר ולרפא אך כשאיננה מחוברת ללב היא יכול להפריד ולפגוע.
שיש לנו אחריות אישית כחלק מהגוף הגדול של האנושות על איך אנו בוחרים לחיות, להרגיש וליצור את חיינו כעת יותר מתמיד.
.
האם באנו לכאן רק בשביל לשרוד את החיים?
ואם לא, מה ביכולתנו לעשות כדי ליצור תנועה חדשה שנובעת מתוכנו?
האם אנו מתגעגעים לחיבור ללב שלנו?
האם אנו יודעים איך לחיות מתוך חיבור לנשמתנו?
אנו האחראים העיקריים על כך.
האנושות שהיא גם החלק האנושי שבתוכנו
נקראת כעת לבגרות רוחנית בחיים הארציים האלו.
.
בחסות הרוח של הנחשה הסתכלתי פנימה למקומות הללו בתוכי, היכן עדיין חשוך? היכן חרדת הקיום השואתית של הילד מקיבוץ לוחמי הגיטאות באה לבקר בעוצמה ובלי הגיון?
.
הטקס שעשינו הסתיים. מיותר לציין שלא נרדמתי כל הלילה מעוצמת החוויה.
המשכתי לתת לה להדהד בי במשך השבוע.
בין לבין קבעתי סשן עם ניר המטפל שלי. נפגשתי עם כמה חברים וקולגות. הקשבנו, נתנו מראות ותמכנו אחת/ד בשני/ה.
.
כך העמקתי את מסעי הפנימי עם הנחשה
וכמו במכונת זמן הגעתי לרחם, לזמן שנראיתי קצת כמו נחש.
גוף, איברים פנימיים וזנב.
גיליתי כאן חוויה שלא הייתי מוכן לה…
התמונה הויזואלית ניראתה של ייצור די פגיע.
אך התחושה הייתה של חיבור להזנה אינסופית של כוח חיים שאני כמו חור שחור שואב כמכונת שאיבה עוצמתית ביותר אנרגיה לתוכי (טוטליות כבר אמרנו 🙂 ).
תחושה חדשה החלה אט אט להדהד בתאיי..
כמו כל העולם מתגייס עבורי ומזין אותי.
זו חוויה אלוהית ממש. מלאה בעוצמה ובחסד.
.
יש משהו כל כך ראשוני במקום הזה.
ויש משהו כל כך מזין בלהיות שם.
גוף עם זנב שמחובר לחבל שמזין אותו ונותן לו חיים באופן כל כך עמוק.
הנחשה באה ברוחי כעת ושאלה אותי:
אז איך זה יהיה לנוע מעתה בחיים עם תחושה פנימית זו,
איך זה לחיות כשמבפנים יש הזנה קוסמית נובעת ואינסופית,
בלי קשר לכל הסיפורים והתרחישים האפשריים שם בחוץ?
.
הדבר המסתורי הזה שנקרא 'כוח החיים'…
.
אין לי תשובות לכל השאלות הטובות שהולכות עמי מאז,
אך כן יש לי תחושה ברורה יותר של האנושות המתחדשת המשילה עורה בה אני רוצה לחיות.
כוח אמיתי זה להיות ולהביא עצמנו בטוטליות. גם במפגש עם פחד וגם בהזנה.
תודה על החיבור שלנו לאדמה ולכוח החיים שמזינים אותנו.
.
תודה שקראתם
מאחל לנו שבוע של הזנה תמיכה ויחד
באהבה אור

שתפו את הפוסט

פוסטים קשורים

כותרת