גדלתי בקיבוץ לוחמי הגיטאות כשמו כן הוא. דור שני לניצולי שואה בילדות ראיתי את התנהלות הדור של סבי וסבתי ולימים הבנתי שלא רק לוחמים גיבורים היו שם. מתחת לפני השטח הסתתרה אימה ופחד מוות מהחיים. אנשים עם סיפורי חיים כמעט לא מהעולם הזה ניסים, תושייה, תעצומות נפש, יד הגורל שבאו יד ביד עם אובדן, אובדן זהות, [...]
אם יש תרגיל שלא השאיר אותי אדיש במובן הטוב והשפיע עמוקות על כל התנהלותי בעולם, כיוון שלימד אותי תכל'ס דרך הגוף מה זה להתמסר לאהבה, זה התרגול של מעגל ההסכמה. בחוויה הזו הבנתי דרך התאים שלי איך זה לחדור אל החיים כמו במעשה אהבה עם נוכחות, עוצמה ורגישות. כאן גם למדתי על העונג הגדול שבלהתמסר ולאפשר [...]
בקיבוץ שבועות היה חג ביכורים. חג חקלאירק כשגדלתי הפנמתי שזה חג מתן תורהושבעצם קיבלנו את התורה פעמיים..ויש מסתורין לגבי הפעם הראשונה בא ניתנה התורה,לפני שמשה שבר את לוחות הברית.מה היה כתוב שם?אותו הדבר?אולי במקום לכתוב מה לא לעשות, היה כתוב מה כן לעשות?ואולי בכלל זה חג מתן תודה! .חשבתי על זה שאחד הדברים הכי משחררים עבורי [...]
**אדם עומד באמצע המעגל** גבר נאה לקראת שנות ה- 40 לחייו. מבטו כבוי. כעס מתחיל לבצבץ בפניו לפי הכיווצים בצידי הלחיים והלסת. מבטו מורכן מעט לפנים וממוקד בנקודה ברצפה. גבוה, מבנה גוף רזה ושרירי, שיער שחור ארוך ומעט מאפיר נוגע בכתפיו. בלחש יוצאות מפיו המילים: "אני רוצה להרגיש חי" "לא רואים אותי, איני חש משמעות, אני [...]
רובנו מסתובבים עם רעב פנימי. מניח שרוב מי שקורא שורות אלו אינו רעב פיזית. אם כי לא פעם מוצא עצמו באכילה רגשית או בפיצוי רגשי אחר המעיד על רעב/צורך רגשי עמוק יותר הנמצא בתוך המערכת משחר ההיסטוריה שלו ומתפרש כתחושת חוסר בסיסית שאינה משתנה. הרעב הזה כואב לנו. יחד עם זאת פעמים רבות אנו מסתירים אותו. [...]
