פשוט להיות

אחת לכמה זמן יש רגע כזה שמנער את השטיח מתחת לרגליים.
השבוע היה לי רגע כזה שחדר פנימה וטילטל.
הודעה בפייסבוק על בחור צעיר מיוחד ורגיש שהכרתי באחת הסדנאות שהנחיתי בשנה האחרונה שהתאבד.
קודם כל נעצרה לי הנשימה. גם קו המחשבות הפסיק. הכל עצר.
.
כאב ועצב הגיעו ..
זה גרם לי להיפגש שוב עם חווית המשמעות או חוסר המשמעות של החיים האלו?
נשמתי בפעם המי יודע כמה למקומות שמחזיקים כאב בתוכי.
חשבתי על זה שגם אם מקבלים עזרה ונראות, הדרך עדיין קשה ומאתגרת.
שלפעמים יש בורות שאי אפשר למלא.
ולמה לפעמים מתאפשר לחיות איתם ולפעמים זה יותר מדי?
.
נתתי לכל מיני קולות בתוכי מקום.
גיליתי שלכל אחד צרכים שונים,
קצב שונה ואפילו שפה שונה.
כל פעם מחדש להסכים להקשיב ולהתמסר לרגשות שעולים.
לתקשר עם גופי תיקשור שפעמים רבות אינו ורבאלי.
.
נזכרתי במשפט שנחרט בי לפני שנים כשלמדתי את טכניקת איזון השדה האלקטרומגנטי.
"המפתח לחופש הוא להיות בנוכחות מלאה בתוך גופנו".
.
חשבתי על עצמי ועל אוהבי.
לכל אחד מאיתנו יש סיבות למה חלקים בתוכנו אינם בנוכחות לעתים, ואפילו בניתוק.
מה שחשוב הוא השיתוף והקירבה, עבר בי קול פנימי.
אם לחיים האלו אין משמעות, אז לפחות שנאהב אחד את השנייה. שנעשה מהחיים האלו מקום שיש בו יותר אהבה וקירבה.
.
הרפיתי היום מכל ה To do list שלי ופשוט נסעתי עם נשמה שאני אוהב למעיין בטבע.
.
ימים כאלו שכל הידוע והמוכר משתקשק.
שאין תשובות
וההזמנה היא פשוט להיות קיים, להיות קרוב לעצמך ולמי שאתה אוהב,
בלי לחפש משמעות ותכלית.